החלטה בתיק בש"א 882/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתיק עב 301178/99 (בפני כב' השופטת אפרתי).  פסק הדין ניתן ביום 11.9.05 והומצא לב"כ המבקש בערכאה דלמטה ביום 20.9.05, כך שהמועד להגשת הערעור (בהתחשב בפגרת חג הסוכות שהתקיימה בין 17 ל- 25 לחודש 10/05) היה לכל המאוחר ביום 30.10.05. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 9.11.05 (יחד עם נימוקי הערעור גופו).

2.      נימוקי הבקשה הם:

2.1.   המבקש סבר בטעות כי ניתן להגיש ערעור תוך 45 ימים כפי שקבוע בתקנות סדר הדין בבתי הדין האזרחיים. לענין זה מפנה המבקש לכך שבפסק הדין לא צוין המועד לערעור.

2.2.   "היו חגים" בתקופה הזו.

2.3.   ממילא תלוי ועומד ערעור שהגישה המשיבה כנגד פסק הדין של בית הדין קמא כך שממילא לא נפגעה ציפיית המשיבה לסיום ההליכים.

3.      המשיב התנגד לבקשה,  מנימוקים אלה:

3.1.   טענת המבקש לפיה פסק הדין המוצא לבא כוחו בערכאה דלמטה רק ביום 20.9.05 אינה נתמכת בתצהיר. המשיבה מפנה לכך שאליה הגיע פסק הדין כבר ביום 14.9.05. טענה זו אין לקבל שכן על פי רישומי בית הדין, פסק הדין נמסר לב"כ המבקש בערכאה דלמטה ביום 20.9.05.

3.2.   הבקשה אינה מגלה כי התקיימו "טעמים מיוחדים" שכן טעות לגבי פרק הזמן העומד לערעור והעובדה שחלו חגים בתקופה לא הוכרו כטעמים מיוחדים.

3.3.   מדובר באיחוד ניכר של 10 ימים.

3.4.   סיכויי הערעור קלושים.

4.      על פי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות בית הדין) המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי הוא שלושים יום מהיום שבו הומצא למערער פסק הדין. עם זה, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה " מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 125 לתקנות בית הדין). כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא .

5.      טענת המבקש לגבי הטעות אודות פרק הזמן שנקצב להגשת הערעור אינה יכולה לעלות לכשעצמה כדי טעם מיוחד. אמנם הנטיה להכיר בטעות שבדין עשויה לגבור מקום שבעל דין אינו מיוצג . אך במקרה הזה  הדין שבו נקבע פרק הזמן להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי לעבודה נקבע לפני שנים רבות, וזהו דין ברור ומושרש. טעותו של המבקש בענין זה היא מסוג הטעויות שניתן לגלותן בנקל על ידי "בדיקה שגרתית שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" . הדברים האמורים  נכונים אף לגבי מי שלא נעזר בייעוץ משפטי בשלב הערעור .

6.      גם טענת המבקש לגבי "החגים" אינה יכולה לעלות לכשעצמה כדי טעם מיוחד. ככלל חגים הם ענין צפוי ומצופה מכל בעל דין לבדוק את ההשלכות שיש לגבי אותו חג על המועדים בהם הוא מחויב לפעול .

7.      טענת המבקש לגבי קיומו של הליך תלוי ועומד נשענת הן על פי פסיקת בית המשפט העליון, והן על פי פסיקת בית דין זה, ולפיה קיומו של הליך תלוי ועומד בין הצדדים, יכול לעלות כדי טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. וכך נפסק בבית המשפט העליון :

" ... קיומו של הליך תלוי ועומד באותו עניין בפני בית משפט מהווה טעם מיוחד למתן ארכה. בשל כך, במקרה כזה, הדגש הוא על קיומו של טעם סביר לאיחור, ואף אם טעם זה אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד למתן ארכה, הרי שבשים לב לקיומו של הליך תלוי ועומד בבית המשפט, די בו בדרך כלל כדי להצדיק מתן ארכה".

ובבית דין זה נפסק כי :

"... יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם, כלשעצמו, אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד (.....). הליך התלוי ועומד לפני בית הדין מהווה טעם אשר בצירופו לטעמים אחרים יכולים אלה להוות טעם מיוחד להארכת המועד, ........"

8.      במקרה הנוכחי הגישה המשיבה ערעור המכוון כנגד פסק דינו של בית הדין קמא ולפיו יש לחשב את זכויות העובדים שהועברו אליה (ובכללם המבקש) במסגרת בהסכם עם המפרק של מעסיקתם הקודמת (גיבור סברינה בע"מ) גם בגין תקופת עבודתם קודם לפירוק ואצל המפרק (עע 609/05). המבקש דכאן הוא אחד המשיבים בערעור שהגישה המשיבה דכאן.

9.      זאת ועוד, במקרה הנוכחי ערעורו של המשיב נוגע לקביעתו העקרונית של בית הדין קמא לפיה מסכומים אותם חבה המשיבה למבקש בגין סיום יחסי העבודה ביניהם יש להפחית את הסכומים שהמבקש יכול היה לתבוע מהמפרק של מעסיקתו הקודמת (גיבור סברינה בע"מ) ממנה הועבר אל המשיבה (מעסיקתו האחרונה).